יומולדת

היום יום הולדת
תראי יש פה סוד ישן חדש

לפרוס את הלחם

לגעת במשהו קצת מושלם

טליה מניחה ראש על יונתן שלוחץ פליי ומקדיש לה את השיר.

הם יושבים בבגאז' של האוטו האדום של אמא שלו. הוא פרס סדין בצבע תכלת וריפד בכמה כריות. הם יושבים מול הים באחת הפינות השכוחות. מרוחקת אבל לא מדי.

פנס כיס קטן לתאורה ואלכוהול שהגניב מאחד הערבים עם הבנים.

טליה לוגמת את המשקה החריף. בהתחלה זה היה בלתי נסבל, הלילה זה מחליק קצת יותר בגרון. 

היום יום הולדת

חשבתי כמעט על כל הפרטים

הזמנתי לך חדר

שמיים כחולים עם כוכבים

ברי סחרוף שר והיא עוצמת עיניים ומחבקת את זרועו של הבחור שלצידו תגדל בשנה בחצות הלילה. 

על הראש זר פלסטיק שקנה לה יחד עם בלון הליום סגול. הצבע האהוב עליה.

הלילה זו רק היא, הבחור שלה, והגלים שנשברים אל החוף. 

תחילת פברואר אבל לא קר מספיק. אמרו בטלויזיה שהעונה תהיה יבשה ואמא הדליקה עוד סיגריה וציקצקה. כשיצאה לפגוש את הבחור הגבוה שגדול ממנה בשנתיים ומתמיין לאיזו סיירת, היא כבר נרדמה. טליה לקחה מפתחות ושקית במבה ויצאה. עלתה לרכב ונסעה עם העכשיו.

ועכשיו, עכשיו הם יושבים קרובים קצת יותר מאתמול, שותים בירה מרה ומהמרים היכן יישבר הגל הבא. מחכים בסבלנות לשעה. זו שתבגר אותה עוד קצת ותקרב אותה למקום הזה שאומרים תמיד שיש עוד זמן ושתהנה כל היא עוד עדיין לא.

והיא שוקעת בעוד מחשבה ויונתן מדליק סיגריה ומחייך אליה. הוא לא מדבר הרבה. הוא לא דברן.

נכון את יודעת

כל כך משגעת

לפני שאת בורחת

בואי בלי פחד

קחי אותי ככה

זו רק המוזיקה, הגלים והים שמדבר אליה. כל כך ברור, נוכח, כחול והיא באה אליו כדי לסדר את המחשבות אבל חוזרת מבולבלת יותר.

פאק, עוד שנה שחלפה מהחיים והיא מנסה לפענח כמה התקדמה לפי החישוב של ההוא שאמר שכל יום שלא התקדמנו צעד אל עבר המטרות שלנו הוא יום מבוזבז.

אבל מה הן בעצם המטרות? אף אחד אף פעם לא אמר.

היא מסתכלת על יונתן וחושבת לעצמה אם בשנה הבאה שוב תחגוג לצידו בחצות. 

"על מה את חושבת?" הוא קוטע את מחשבותיה.

"סתם מעניין אותי מה יהיה"

יונתן מביט בעיניה ומחייך חיוך קצר.

הייתה מתה לדעת מה הוא חושב אבל הוא לא אומר. יונתן לא מדבר הרבה.

"לך אין מחשבות?" היא מנסה אותו

"יש. אבל לא על מה שאת חושבת"

"מה זאת אומרת?" היא מזדקפת

"כשאני עובד, מתאמן, אני חושב על מה שאנשים צריכים לחשוב עליו. כשאני איתך, כאן, ככה, אז לא"

"איך לא?"מרימה אליו זוג עיניים מופתעות מהתשובה 

"כי את הרגע חווים. לא חושבים"

היא חושבת מה להשיב אבל לא מוצאת ומשתתקת.

אולי יונתן כאן אבל לא לתמיד, אולי היא ואמא יעברו דירה למקום אחר כמו שהיא אומרת כבר שנתיים ואולי יצטרכו לגור תקופה אצל סבתא והיא תמשיך לשנוא את החבר הזה שלה שמפצח גרעינים בסלון ומדבר בקולי קולות בטלפון, ואולי את יום ההולדת הבא תחגוג עם אנשים אחרים. יש הרבה מחשבות. אבל עכשיו זה עכשיו. וזה רגע. אז היא עוצמת עיניים וכורכת יד בידו של הבחור שבחרה בו לעכשיו ומתפללת שהלילה יתארך כמה שיותר.