יין שיראז ואישה ללא שם

איש אחד מבקר בסופרמרקט השכונתי מדי שבוע. למרות שלא זול שם הוא ממלא את הסל בכל טוב- בשר, גבינות, דברי מתיקה, בקבוק יין. חותם את החשבון בזר פרחים נאה מהמגוון המוצע בגיגית לרווקים שמוזמנים לארוחת ערב אצל החברה החדשה או לאלה שנוסעים אחרי חודשיים בעיר הגדולה לבקר את ההורים ומרגישים קצת אשמים, או לסתם רומנטיקנים חסרי תקנה וטאקט שמגיעים עם זר פרחים לפגישה ראשונה (מי מספר להם שמה שעובד בסרטים לא נוחל הצלחות בימים של קופידונים וירטואליים?). כשיחזור הביתה יסדר את הגבינות הקשות, החלב והביצים במקרר וייגש להתרחץ. קרש המגהץ המקופל נפתח אחת לשבוע כמו ביום חג והוא פורס עליו חולצה מכותפרת בצבע תכלת עם פסים דקים דקים ואפורים. אפטרשייב על פנים חלקות שחיכו לתנועות מכונת הגילוח הנאמנה כל השבוע ובושם בניחוח עצי ועמוק ויחד עם זאת מעודן. הוא נוטל מהואזה השקופה את זר הפרחים שקנה בסופר וביד השנייה אוחז בבקבוק יין השיראז ונכנס למכוניתו. לא קשה לזהות שמדובר בגבר שגדל בזמנים בהם החיזור והרומנטיקה בין נשים וגברים היו מובנים מאליהם, כשדייטים היו מאורע ולא עבודה שמתווכחים מי אמון על תלוש השכר אחרי כן וכשme too היה צירוף מילים ששומעים במעמד הפרידה מתיירת אחרי ערב מהנה במועדון ריקודי סלסה.

המכונית שלו צנועה כמו דירתו הקטנה. הוא חי בשלום עם עצמו ולא כועס על הגורל שקבע שבגיל 54 יחזור בכל ערב לדירה ריקה, למקרר נקי מסירים ולמיטה גדולה שהוא דיירה היחיד.

הוא חי בשלום עם עצמו אבל לפעמים הוא זקוק לבריחה שתסעיר ותקטע את השקט והיציבות השברירה בחייו. אז הוא מתבשם ומתכונן ומגיע אל הדירה. נקישה קלה על הדלת והיא פותחת. זוג רגליים נאות. לא ארוכות ולא רזות, אבל נאות מספיק כדי שהעיניים יחפשו אחריהן בזמן שהיא מזמינה אותו להתרווח על הספה וניגשת להביא פותחן לבקבוק היין. למרות קרירותה הוא מרגיש בנוח וממתין לה בחיוך. לא אכפת לו מהזמן. הוא משאיר את השעון בבית ערב אחד בשבוע. הלילה זה רק הוא והיא. והוא מוקדש כל כולו עבורה. גם אם השם שלה הוא רק כינוי, גם אם היא מעט קשוחה וקצרה בהתחלה. אין דבר, יש את כל הזמן שבעולם. והם ישתו וישוחחו, והיא תסתכל לו בעיניים והוא יאחז בידה, יעסה את רגלה ויאהב אותה כמו שגבר יודע לאהוב אישה. ואחרי שיעשו מעשה אהבה הוא ילבש את בגדיו, יישק לידהּ, יאחל לה לילה טוב וייצא מן הדלת לא אחרי שהשאיר את שמגיע לה במעטפה המהודקת לזר הפרחים שהניחה בקנקן שקוף כי בואזות לא היה לה צורך מעולם.

איש אחד נרגש יוצא ערב בשבוע לאהוב אישה. וזה לא משנה שאין לה שם, שבכל שבוע זו אישה אחרת, שמחר לא תהיה, שהוא לא היחיד. הוא יאהב אותה באותו הלילה כמו שהיה מסוגל לאהוב ביום.