אהבת חיי

כששני ועידן הכירו השמיים התמלאו בכוכבים, הירח זרח ופיזר אור רך וחם יותר מבכל לילה ופרפרים חגו לה בבטן בכל פגישה מחדש. הלב הסתחרר, האוקסיטוצין שבר שיאים מכל חיבוק, מכל נשיקה והעיניים דיברו מה שערימות של מילים לא יסבירו לעולם. עידן היה האהבה השנייה של שני. זו שבאה אחרי שהראשונה, הבתולית, התמימה והמביכה לעתים, הסתיימה. אהבה שנייה. בוגרת יותר, מודעת, למודת ניסיון אך עדיין נאיבית מספיק כדי להתמסר ולהפקיד את הלב בידיים זרות שוב.

שנתיים שעידן היה עולמה של שני. הם התבגרו יחד, התלבטו יחד, שגו יחד, למדו יחד וכמעט קשרו את מסלול החיים זה בשל זו. יום אחד עידן החליט לסטות מהדרך שהייתה נראית סלולה ושני נותרה לבדה עם קופסה של זכרונות. יום יום דפדפה בהם, בחוויות שצברו, במילים שאמר לה, במה שהרגישה לצידו, בעתיד שהחלו לרקום יחד. וכל זיכרון מרגע אחר וכל אחד קסום ומנקר את הלב. באחד הם אוחזים ידיים בשוק לוינסקי וטועמים את כל הקינוחים המוצעים עד שבגלידה הבטן צעקה הצילו ועידן רץ לשירותים הקרובים. בשני היא שברה את העקב הדקיק במסיבה לעיניהם של בליינים משועשעים ונפלה הישר לזרעותיו של הדייט שלה שלא הצליח לכבוש את צחוקו ורקד איתה ערב שלם יחפה. ובאחר הם שתו לשוכרה בקבוק יין אדום שהביא עם זר חרציות צהובות ולבנות אחרי ויכוח שטותי כדי לפייס אותה והצליח. הם התפייסו עד אור הבוקר.

וכל רגע, כל זיכרון כזה צובט לשָׁני את הלב. מה עושים אנשים שפגשו את אהבת חייהם ושחררו אותה?

והימים חלפו, והשגרה כהרגלה המשיכה להתקיים, המבחנים התקיימו במועדיהם, המחירים בסופר המשיכו לטפס והחודשים התחלפו. 

ביום שמש אחד בינואר הכירה שני את אוהד. הוא היה רציני, מופנם ומנומש. הוא בסה"כ מכר לה את הרכב שלו אבל רצה הגורל ואולי גם קצת הלב ונסיעת המבחן לגולף הלבנה משנת 2016 התארכה והסתיימה בכוס קפה בתצפית הסודית של אוהד, זו שהוא מגיע אליה לבד כשהוא זקוק לקצת שקט. ומשום מה עם שני הוא מצא את השקט. וחלפו הימים והשבועות ואוהד והשקט שלו מילאו את הימים והלילות של שני. ופתאום השקט הפך רועש, הים סער, הרגשות געשו והלב של שני הלם בחוזקה כשאוהד חיבק אותה חזק. ורצה היקום ורצתה גם שני והפינה השקטה והרועשת שהייתה לבחור בליבה התפנתה. ושוב, היא תהתה לעצמה מתי שוב תזכה להרגיש כ"כ בבית ומי עוד יזדחל אליה ללב ולשק השינה תחת שמיכת כוכבים.

ושנה אחרי, השמש עדיין זרחה ושקעה בזמן, הירח רזה והתמלא במשך הימים והיְרָחים התאספו ונערמו.

וזה יום יפה בנובמבר, לא קר מדי ולא חם ושני יושבת בבית קפה אל מול הים וקרן שמש קלה נושקת ללחיה והיא מחייכת אל זוג עיניים שמביטות בה בסקרנות. והשיחה קולחת, מבדרת והוא אפילו אוחז בידה והמגע נעים וזה מרגיש נכון. הוא שואל אותה, "אהבת פעם? אהבה אמיתית כזאת. של פעם בחיים?" היא משיבה: "אהבתי. לא פעם. אהבתי אהבות בחיים. אבל אהבת חיים? אם הייתה רק אחת כזו כנראה שלא היינו כאן, לא?" ושניהם צחקו והמשיכו להתענג על גלידת הוניל.