רגליים יחפות
"נכון שאותי אתה אוהב יותר?" עמדה על קצות אצבעותיה היחפות וכרכה זוג ידיים סביב צווארו הרך.
"נכון. אותך יותר מכולן" השיב לה בעיניים מעריצות כשהוא מחבק את מותניה הצרים.
על אף שהייתה בחורה דקיקה נוכחותה וקולה היו דומיננטיים יותר משל נשים מבוגרות ורחבות ממנה.
הם הכירו בצבא. מהרגע שראתה בחדר האוכל את הקצין החמוש בכומתה הסגולה מתלונן על השניצל הצמיגי, החליטה שימלא את ימיה ולילותיה בתקופה הקרובה.
ארבע שנים הקצין המעוטר והחייכן בילה עם מדריכת הנמר המפולפלת בעלת העיניים הסקרניות.
גם כשהשתחררה, גזרה את הכרטיס וחיבקה צעירים וצעירות שאיחלו בהצלחה במדים ירוקים, הוא היה שם. קצת פחות בימים אבל בלילות. בלילות שישי דרך קבע.
וכשקידש על חלה שהתייבשה ויין מבקבוק קטנטן כזה כמו שמחלקים במשלוחי המנות, במוצב בדרום אליו מובילות דרכים עקלקלות, היא הייתה שם. לבושה טרנינג אפור ונושאת שקיות של רמי לוי מלאות בסלטים מבושלים מגירי שמן, חלה של בית ודגים שנידבו רוטב חריף לעיתון השבוע שעבר שעטף את הסיר בו נחו.
היא הייתה שם ביום ההולדת של אמו היפה והגבוהה. היא הייתה שם בימים שעמד מאופק ומאובן מול קברו של אביו. והייתה שם בלילות כשבכה אל תוך הכרית דמעות מלוחות וכבדות של ילד שזקוק לחיבוק של אבא.
וגם הוא היה שם. כשנזקקה לטעינה, לחום, לביטחון ולעתיד שהבטיח לה בעיניו.
הלילה, אחרי שכבר הספיק להזדכות על המדים, להתרגל להיעדרה של הכומתה הסגולה, לטייל בעולם, למלא ימים ולילות לאחרות, היא ניצבת מולו שוב. אצבעות רגליה נדחקות בתוך זוג מגפיים שפיציים על עקבים דקים, אוחזת בחוזקה בקפוצ'ון הטרנינג האפור שעליו המעיד על לילות דצמבר הקרים ושואלת: "נכון שאותי אהבת יותר?"
הפעם, השפיל מבטו אל המדרכה הלחה שנראה היה שעומדת להירטב שוב בכל רגע.
התקרבה אליו עוד יותר האישה שהייתה פעם הנערה שלו, הידקה את אחיזתה בקפוצ'ון האפור והפצירה בו שוב, הפעם בקול חזק יותר: "נכון שאהבת אותי יותר??"
הוא שוב השפיל מבטו, עטף את כפות ידיה הקפוצות במגע שהיה מנחם ומרחם באותה העת והעביר בה צמרמורת קרה ומנוכרת.
תוך שהיא שומטת את ידיו המתחסדות בחוזקה זעקה הנערה מהעבר אל ההוא שעדיין ממלא את מחשבותיה בהווה: "אהבת אותי יותר או לא?? למה אתה לא עונה?? למה?? זה נכון!!" בקול גבוה שנשבר בחנק.
האיש שמולה אסף את האישה הצעירה אל חיבוק חזק. וככל שהידק את האחיזה סביב כתפיה וככל שהיה קרוב יותר, נוכח יותר, כך היה רחוק, זר. כך הפך לאיש מההווה יותר מהאהוב מן העבר.
ובדמעות מלוחות וחמות שמתערבבות עם טיפות הגשם המתוקות והקרות חיבקה אותו חזק ונשמה את מה שנשאר ממנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה