סופו של יום חולין

 

בסוף כל יום היא חוזרת הביתה. אל דירתה השכורה בפאתי העיר.
דירה קטנה ששכרה מאלמן מבוגר בעלות סבירה (יחסית לשוק).
חולצת את נעליה, פותחת מקרר שמסגיר רווקות ומכינה לעצמה כוס קפה חם מאבקה גרוסה דק עם מעט חלב. כזה של סוף היום.

מתיישבת על הכורסה בצבע טורקיז שהותירו השוכרים הקודמים, זוג סטודנטים חביבים שהחליטו להתקרב למרכז, "יש שם יותר אופציות" הם אמרו.
18:00 בערב והשמיים לבשו גלימה שחורה וכהה כבר לפני שעה.
היא אוחזת במכשיר המלבני, מחברת אותו לחשמל, ומתפנה להודעות שמחכות לה.
חלקן חשובות יותר, חלקן פחות, חלקן גנריות ומשעממות וחלקן חצופות ומרעישות.
ההתלבטות את מה לקרוא, עבור איזה חלון צ'אט להקדיש את הזמן, למי תקדיש את תשומת הלב בזמנה הפנוי, עולה שוב.
האם לגנרי והמשעמם שיש בו מוסר אבל אין בו חיות או לחצוף, שיש בו חיות ותעוזה אבל אין איתו עתיד?
לאן לברוח הערב? היכן למקד את הקשב?
הודעות מהמשרד מכריעות והיא מתעדכנת בפגישות שהוקדמו למחר, בסמנכ"ל שמגיע ממרחק ובסגן שיפתיע בביקורו הבלתי רצוי.
תוך שהיא לוגמת מהקפה שהופך פושר מלגימה ללגימה, מאשרת ומצהירה על תום השיחה מבחינתה ב"ערב טוב." היא ממשיכה הלאה בעדכוני החדשות.
בזמן שהיא צופה בעוד איש שמפזר מילים ללא כיסוי בשירות ובמימון המדינה, מתפרצת ומשתיקה את השטף הודעה שלוכדת את תשומת ליבה.
"אז איך עבר היום?" השיחה מתגבשת.
כותבים ומתכתבים, על מזג האוויר, על החורף המאוס, על הזמן שחולף מהר כ"כ, על חופשות, על כריסמס, על אלכוהול. מפעם לפעם היא מחייכת.
הזמן עובר, השעה כבר 19:30 ועדיין נותרו עוד מילים לכתוב.
היא קוראת, משיבה, מחזקת, מסכימה, מעודדת, מבינה. ככה היא, מרצה, אבל לא בכוונה.
והשיחה היא על חלומות, על שאיפות, הצלחות ויעדים. לא שלה. של הכלל. של מה שהסכימו עליו אלה שקובעים מה מקובל ומה לא. את מגירת הסודות והמאווים שלה לא תפתח כ"כ מהר.
והשיחה עוברת לחוויות, וסיפורים, תקופות ושנים, לא שהיא צברה.
והשיחה נוגעת באכזבות, בכעסים, בהתרוקנות וניקוי של נבכי הנפש, לא שלה.
בשעה 21:00 כבר לא נותר מה לומר, לא לה, השיחה מסתיימת.
ל"לילה טוב :)" היא משיבה קצרות "לילה" ומשאירה את זולל הזמן מאחוריה.
פושטת בגדים, פותחת זרם של מים, עוצמת עיניים ואומרת לעצמה בפעם המי יודע כמה, שהיא חייבת להשאיר את המכשיר המלבני בצד כשהיא מגיעה הביתה.
ללא מחשבות היא הולכת לישון ובבוקר מתעוררת לעדכונים נוספים על הפגישות היום במשרד. והאמת? זה בכלל לא אכפת לה אם יכתוב לה ההוא שהקדישה לו את הערב "בוקר טוב".